לצילום אוכל הגעתי מתוך המפגש עם האנשים שיוצרים אותו, את האוכל.
המפגש המשמעותי הראשון היה עם הצוות מעורר ההשראה של קייטרינג שמואלי מבית רן שמואלי.
מאז אותו מפגש ראשוני מצאתי את עצמי מקיים מערכת יחסים מלאה תשוקה עם אוכל בכלל ועם האנשים שעושים אותו בפרט.
אני בא אל צילום האוכל ממקום של “רעב” ורוצה שהצופה בצילומי האוכל שלי ירגיש רעב, ירגיש שעכשיו הוא רוצה לאכול את מה שהוא רואה.
אני מנסה לרגש ולחבר את הצופה מהמקום של הלב, מהמקום שבו מרגישים, מהמקום שבו רוצים ליהיות מחוברים.
תפישת העולם התיעודית היא שהביאה אותי למושג הדוקו פוד,
ה”מטבח” הוא הסטיילינג המושלם לצילומי אוכל,
השף במעשיו ותנועותיו יוצר כל הזמן סוג של סצנה חדשה שמכילה חומרי גלם לצילום ואני רק צריך ליהיות שם, להיות ערני, דרוך, מקשיב ומוכן לפעולה ולדיאלוג עם האוכל והיוצר שלו.
הסטודיו שלי הוא המטבח, הסטודיו שלי הוא המקום שבו בוחר השף להכין את האוכל.
שם במקום הזה מתרחשים הרגעים המכריעים במפגש ביני כצלם לבין נושא הצילום.
